אזרחות בולגרית ודרכון בולגרי

תחילתה של ההיסטוריה הבולגרית הינה בסוף המאה השביעית לספירה, עם היווסדה של האימפריה הבולגרית הראשונה,שהורכבה ממתיישבי הבלקן וכן מהבולגרים שמקורם במרכז אסיה. במהלך השנים הפכה בולגריה למדינה עצמאית, וגבולותיה התרחבו לצפון מערב ודרום. כן השתנה הרכבה הדמוגרפי, שהפך לסלבי, במיוחד בראשיתה.

במהלך השנים ידעה בולגריה עליות ומורדות, ונשלטה על ידי על ידי גורמים שונים במרבית שנותיה. בשלהי המאה הארבע עשרה תמה תקופת עצמאותה של האימפריה הבולגרית, עם השתלטותם של העותומנים. עם זאת, זהותה הנוצרית של בולגריה לא השתנתה גם במהלך שנות שלטונם של העותומנים, אשר למעט יוזמות מקומיות, לא כפו את דת האיסלאם על תושביה.

שלטונם של העותומנים באימפריה הבולגרית השניה נמשך ללא הפרעה למעלה מארבע מאות שנים, עד לתחילת המאה ה – 19, בה החלה התעוררותה הלאומית של בולגריה, לנוכח השפעת המערב, רעיון הליברליזם והמהפכה הצרפתית.

נסיונם המהותי הראשון של הבולגרים למרוד תחת השלטון העותומני, שבוצע בשנת 1876, דוכא ביד קשה ולווה ברציחתם של רבבות בולגרים בידי העותומנים.

ואולם, דווקא יד קשה זו שהופעלה על ידי העותומנים הביאה בסופו של דבר לשחרורם של הבולגרים, עקב כניסת רוסיה למלחמה כנגד העותומנים. מלחמה זו הביאה בסופו של דבר לשחרור מרבית שטחיה של בולגריה מידי השלטון העותומני, וזאת בשנת 1874 - כשנתיים לאחר פרוץ המרד בשנת 1876.

מחלוקות פוליטיות בין מדינתיות וחששות מהתעצמותה של רוסיה מנעו מבולגריה המשוחררת מלהפוך למדינה עצמאית, אשר קיבלה חרף זאת מעמד של ישות אוטונומית תחת ריבונות עותומנית.

ברית בין הכוחות הלאומיים של בולגריה, סרביה ויוון (וכן מונטנגרו בהמשך), הביאה בשנת 1912 לחידוש התנגדותה של בולגריה לשלטון העותומני, ולפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה אשר הסתיימה בתבוסתם של העותומנים. נצחון כוחות הברית הפך עד מהרה לסלע מחלוקת חדש, על רקע תפיסת שטחי מקדוניה שנכבשו מידי העותומנים, ואי הסכמה בין בולגריה, יוון וסרביה בדבר אופן חלוקתם בין המדינות. עד מהרה הביאה המחלוקת לפרוץ מלחמה בין בולגריה, ליוון וסרביה שחברו יחדיו ולרומניה שהצטרפה אף היא למלחמה כנגד בולגריה. מלחמה זו הסתיימה בתבוסה מחפירה של בולגריה, שנאלצה לוותר על שטחים רבים לטובת העותומנים, סרביה, יוון ורומניה.

זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם הראשונה. במלחמה זו חברה בולגריה לגרמניה, וזכתה לנצחונות ראויים לציון, בה השיבה בולגריה רבים משטחיה מידי סרביה ורומניה.

במהלך שנות מלחמת העולם השניה ניסתה בולגריה לשמור על נייטרליות, אך נאלצה בשנת 1941 לחבור למדינות הציר, לנוכח החשש מפלישה גרמנית.

בשנת 1944 פלש הצבא האדום לבולגריה, ובספטמבר 1946 הוקמה הרפובליקה העממית של בולגריה. לראש ממשלת הרפובליקה מונה גיאורגי דמיטרוב, שנמנה על הכוחות הקומוניסטיים. משנת 1946, תחת חסות רוסית, שלט השלטון הקומוניסטי בבולגריה כמעט ללא הפרעה, גם לאחר מותו של סטלין עד לשנת 1989 (קואליציה אנטי קומוניסטית בראשותו של פטקוב פורקה ופועלה הסתיים בגירושו של פטקוב).

תחילת השינוי בבולגריה ניכר כבר בשנת 1987, עם הניסיון ליישם תוכנית ליברלית במשטר בולגריה ובכלכלתה. תוכנית זו, יחד עם הרפורמות שיושמו בברה“מ באותן שנים על ידי מיכאל גורבצ‘וב, הביאה להתעוררות הזרמים הרפורמיים בבולגריה, ולתהליך שהביא להתפטרותו של ראש הממשלה הקומוניסטי, לסופו של השלטון הקומוניסטי ולעריכתן של בחירות חדשות. בבחירות שנערכו בשנת 1991 זכו הסוציאליסטים, ובאותה שנה כוננה בבולגריה חוקה חדשה.

שלטונם של הסוציאליסטים לא צלח – השלטון לא הצליח לקיים ממשלה יציבה ולקדם רפורמות בכלכלת בולגריה, אשר המשיכה בהידרדרותה. עם זאת, הידרדרות כלכלתה של בולגריה והקיפאון הפוליטי, הביאו לקיומן של בחירות חדשות רק בשנת 1994. בבחירות שנערכו זכו הסוציאליסטים לרוב משמעותי. שלטונם התאפיין בשחיתות, ובכשלון לקדם רפורמות בכלכלה. באותן שנים החמיר המשבר הכלכלי בבולגריה אשר הפכה לאחת המדינות העניות באירופה.

שלטונם של הסוציאליסטים הסתיים לא לפני שלהי 1996, אך מספר חודשים לאחר מכן נערכו בחירות חדשות, בהן זכתה ברית המפלגות תחת הדמוקרטים. שלטונם של הדמוקרטים התאפיין בשיקום כלכלת בולגריה, לחימה בשחיתות ובנסיון התקרבות אל המערב (באותן שנים אף התירה בולגריה לכוחות נאטו לצאת להפצצת סרביה משטחה).

בשנת 2001 נערכו בחירות חדשות בבולגריה, בהן זכו הסוציאליסטים. החל מתקופה זו התקרבה בולגריה אל מדינות האיחוד, ולאחר חבלי לידה קשים, הצטרפה לאחרונה לאיחוד האירופי בראשון לינואר 2007.